צומת פת – על ההיסטוריה של לחם

מאי 2012

מאת: יערה פרג, מהנדסת מזון, מאפיית דגנית עין-בר

לחם לבן זה עניים, שאור זה משכילים, כוסמת זה פלצנים. פרופ' בוברו סטריין הקדיש את חייו לחקר ההיסטוריה של הלחם. בראיון למוסף "כלכליסט" הוא מסביר למה דווקא המאפה הבסיסי ביותר בדיאטה האנושית מעורר בנו אמוציות וסטריאוטיפים כה עזים. תקציר כתבה מהעיתון כלכליסט

 לחם לבן תעשייתי פותח בארצות הברית באמצע המאה ה-19 ואיפשר ייצור המוני של לחם זול. תהליך זה גם איפשר לנשים רבות, שעד אז נאלצו להישאר בבית במשך רוב היום כדי לפקח על תהליך הכנת הבצק והלחם, לצאת מהבית ולא להיות כבולות אליו.

בתחילה קודם הלחם התעשייתי הלבן כבריא, מזין ובעיקר היגייני יותר מכל לחם שקדם לו. לחם כהה ודחוס שויך לאנשים מלוכלכים, לא מתורבתים ומהגרים פראיים. היום הלחם הלבן נחשב נחות ולא בריא, סמל המזון המתועש והריק.

"בספר התמקדתי בארצות הברית" אומר פרופ' סטריין, "אבל אני חושב שהעניינים האלה עולים בכל העולם. בהרבה שפות המילה לחם היא מילה נרדפת לאוכל. מדברים על לחם גם כשמדברים על עבודה ופרנסה" – מטה לחמו, הגיע עד פת לחם – "כך שזה נושא מאוד טעון". סטריין מאמין שאם נכיר את המטענים המוסריים האלה, נכיר את ההיסטוריה ואת הטעויות שנעשו ונעשות, נדע טוב יותר על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על לחם.

לכתבה המלאה לחץ כאן