היסטוריה

ההקמה:

מאפיית "עין בר" בקיבוץ עינת הוקמה עוד בימים שבהם לחם היה המצרך הבסיסי ביותר בתזונה היומית ולא מזון גורמה בו משלבים עלי רוזמרין ועגבניות מיובשות…
בשנת 1952, כאשר הוקם קיבוץ עינת ע"י קבוצה מפורשי רמת הכובש (כתוצאה מפילוג היסטורי בין מפא"י לאחדות העבודה), החליטו החברים להמשיך לעסוק באפיית לחם, ממש כפי שעשו בקיבוץ האם שלהם, והקימו מאפיה בקיבוץ החדש.
מדובר בענף מאוד קשה – עבודה בלילה, בחום, בתנאים לא קלים. כשהאידיאולוגיה עוד שלטה בארץ, הקיבוצניקים היו קמים לעבודה עוד בחשכת הלילה בחדווה וברינה.  
עד תחילת שנות השבעים פעלו מאפיות קטנות רבות בארץ, כאשר כל מאפייה סיפקה לחם בסביבתה. באותה תקופה לא הייתה קיימת מאפייה המספקת לחם בתפוצה ארצית.

הרחבת המאפייה:

בתחילת שנות ה–70 החלה תנופה גדולה של הענף. הממשלה קיבלה החלטה על חיזוק מאפיות תעשייתיות גדולות בארץ, העמידה כספים להשקעה ולפיתוח, וגם מאפיית "עין בר" נכנסה לפרויקט.
מבנה המאפייה גדל מ-1000 ל-3000 מ"ר, נרכש ציוד חדש, הוכנסו קווי יצור אוטומטיים ונקנה תנור בעל ספיקה גדולה יותר. בשורת צעדים אסטרטגיים נרכשו בזו אחר זו כל המאפיות הקטנות באזור, כ-9 במספר. כתוצאה מכך, הפכה "עין בר" למאפייה הדומיננטית באזור פתח תקווה, כפר סבא ורעננה, עם 25 קווי חלוקה.
הייצור עדיין התמקד בלחם בסיסי בתפזורת והקיבוצניקים של עינת חיפשו חידוש. ההזדמנות צצה דווקא ברמת גן. מאפיית מייברג (המאפייה של אבא של העיתונאי רון מייברג) ייצרה באותם זמנים מוצרים קצת יותר מתוחכמים, כמו לחם פומפרניקל וחלות מיוחדות, בעלי חיי מדף ארוכים יותר מאלה של הלחם הרגיל. המאפייה נקנתה ע"י קיבוץ עינת, פס הייצור הועבר לקיבוץ והוקמה מחלקה אשר נקראה "מעדני בר" שפעלה רק ביום ומוצריה שווקו בכל הארץ. עם ההצלחה הוחלט לפתח את המחלקה הזו למפעל עצמאי ומודרני. 

המשבר:

בשנת 1984 ההחלטה להקמת מפעל נוסף השתלבה עם צעד אסטרטגי, מכירת המאפייה  ל"כור מזון", שרצתה להיכנס לתעשיית הלחם והתעניינה ברכישת מאפיית "עין בר". ההכנסות ממכירות המאפייה נועדו לממן את הקמת המפעל החדש. ברגע האחרון נפלה העסקה וקיבוץ עינת נכנס לחובות עתק, אינפלציה דוהרת ומשבר שאיים לחסל את הקיבוץ. 

יציאה מהמשבר:

בעקבות תהליך התייעלות התקבלה החלטה לנצל את יתרונות שני המפעלים: "עין בר" עם מערך ההפצה והשיווק היעיל שלה ומעדני בר עם המוצרים המיוחדים והטכנולוגיה המתקדמת. בשלב זה החלה מאפיית "עין בר" לייצר ולשווק לחם פרוס וארוז בהפצה ארצית, מהלך שהקפיץ את הקיבוץ מדרגה והוציא אותו מהמשבר.

התרחבות והצלחה:

בשנת 1996 נשרפה מאפיית "דגנית" בקיבוץ משמר השרון שהייתה מתחרה של "עין בר" בתחום הלחם ואזור ההפצה שלה גבל בתחום השיווק וההפצה של המאפייה. מאפיית דגנית הייתה מאפיה מודרנית ומתקדמת והיתה המאפייה הראשונה בארץ שייצרה לחם קל.

בעלי "עין בר" חפשו דרך לנהל מו"מ עם קיבוץ משמר השרון כדי להציע הצעה אטרקטיבית למיזוג. בסופו של דבר, ההצעה של קיבוץ עינת הועלתה באסיפת קיבוץ משמר השרון כשבסיומה נערכה הצבעה שבה הוחלט להתאחד עם המאפייה מקיבוץ עינת.

כך הוקמה מחדש מאפיית דגנית בקיבוץ עינת כשותפות שנקראה "דגנית-עין בר", כאשר 50% בשליטת קיבוץ עינת ו-50% בשליטת מאפייה מרחבית. השם "דגנית" נשאר מטעמי מוניטין. מפעל "מעדני בר" לא נכנס לשותפות והוא נותר כיחידה עצמאית של הקיבוץ.

מאוקטובר 1997 ועד היום שם המאפייה נותר "דגנית עין-בר". הוקם מבנה חדש סמוך למאפייה הישנה ונבנתה תשתית של כ-15,000  מ"ר למאפייה המשופעת בטכנולוגיה חדשה, מבין המתקדמות בארץ ובמזרח התיכון בכלל. במשך השנים המאפייה גדלה והתרחבה ונרכשו מאפיות נוספות: בשנת 2002 נרכשה מאפיית מרגלית מראשל"צ, בשנת 2005 נרכשה מאפיית הפיתות "תנעמי" ונוסף קו ייצור של פיתות. בשנת 2006 נקנתה מאפיית סלפק וב-2007 נקנתה מאפיית המיוחד המייצרות לחמים וחלות מיוחדות הפופולאריים בעיקר בקרב הציבור החרדי. בשנת 2008 נקנתה מאפיית תקומה מאשקלון והורחבו קווי החלוקה בדרום. בשנת 2009 נרכשה קונדיטוריה והתחילו לייצר ולשווק מוצרי קונדיטוריה.